לוח הזמנים שלי הסתדר כך שאני יכול לצאת למסע סובב דרום ישראל בסוף השבוע האחרון של תשפ"ה,ולחזור ביום הראשון של השנה החדשה תשפ"ו.
המסע הזה,כמו כל פרויקט צילום שנמשך כמה ימים,הוא במסגרת פרויקט על שם הצלמת גייל רובין זיכרונה לברכה. גייל התפרסמה,בין השאר,בזכות התיעוד הצילומי של חציית תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים והייתה,למעשה,לצלמת העיתונות הראשונה שחצתה את התעלה יחד עם כוחות צה"ל. יוצא איפה שנקודת זמן בתולדותיה של גייל רובין מצטלבת,במעט,עם האהבה שלי לדרום הארץ,מים המלח,דרך הערבה ושמורת הרי אילת.
ביום שישי האחרון של תשפ"ה בשעת בוקר מוקדמת יצאתי מעיר מגורי לכביש מספר 6 ממנו לכביש מספר 1 וממנו לכביש 90 כשהתחנה הראשונה היא בשמורת הטבע עין גדי. לאחר שהייה בשמורת עין גדי חזרתי לכביש 90 ואתו המשכנו,אני והכסופה,לבית המלון שבאילת.
בשני הימים הקרובים,שבת האחרונה של שנת תשפ"ה ויום ראשון האחרון של אותה השנה,ביקרתי בשני אתרים בקניון האדום שבהרי אילת,ובשמורת הטבע עברונה שבערבה הדרומית. שני הביקורים התחלקו לשני חלקים: ביקור ראשון עם אור ראשון לסמל את בואה של תשפ"ו וביקור שני,באותו אתר,עם אור אחרון לסמל את עזיבתה של תשפ"ה. לערב החג לא הייתה תוכנית קונקרטית אבל סקרנותי גברה ובבוקרו של יום סרתי לביקור קצר בנמל אילת. בבוקרו של היום הראשון של תשפ"ו אספתי את חפצי מהמלון חברתי לכסופה ונסענו חזרה הביתה הפעם: כביש 12,כביש 40, כביש 6 והקטע האחרון וזה שסוגר את המסע,כביש 40 שמסתיים בפאתה המזרחיים של עיר מגורי,ומשם:הביתה.
סך בכל,במסע הזה,נגמעו 963 קילומטרים,נצפו שתי זריחות,או אם תרצו שתי קבלות פנים לשתפ"ו הממשמשת ובאה,ושתי שקיעות,אם תרצו שתי פרידות משנת תשפ"ה היוצאת.
שמורת הטבע עין גדי.
ברביעי במאי 2025 ירדו באזור נחל דוד,הידוע בשם שמורת הטבע עין גדי,35 מ"מ של גשם בפרק זמן קצר ביותר. הדבר גרם לשיטפון יוצא דופן בעצמתו שגרם נזקים חמורים לשמורה בכלל ולשבילי הטיול בה בפרט.
בשלישי ביולי 2025 לאחר מאמצי ניקוי וסילוק נזקי השיטפון נפתחה שמורת הטבע עין גדי. רק חלק קטן מאוד של השמורה נפתח ורובה הגדול עדיין סגור ונמצא בהליך של ניקוי ושיקום.
בתחילתו של מסע סובב דרום ישראל בואכה ראש השנה 2025 התחנה הראשונה במסע הזה הייתה שמורת הטבע עין גדי.
החלק שנפתח לקהל הוא חלק קטן מאוד מהשמורה והוא נמשך לאורכם של כמה מאות מטרים בודדים והאטרקציות של עין גדי,כמו למשל בריכות השכשוך המפלים והמפלונים וכמובן מפל נחל דוד’מעיין גדי והמקדש הכלקוליתי – כל אלה:סגורים לקהל ונמצאים בהליך שיקום.
נכנסתי לשמורה עם פתיחתה וכשיצאתי ממנה,כעבור כשעתיים,הייתי היחידי שפקד את האתר.
אז לאחר שאמרתי שמדובר בקטע קצר מאוד של השמורה מה עשיתי שם שעתיים?
השיטפון פגע בשבילי ההליכה ובערוץ הנחל אבל לא פגע באיש וגם הטבע עצמו לא ניזוק. בשמורה ישנו עדר של יעלים המונה כמה מאות פריטים. כשלושים מהם ניצלו את תנועת האדם הדלילה,דלילה לשון המעטה,ופשו להם בשביל הפתוח כשהם מלחכים מהצומח שבמקום. היעלים של עין גדי למדו לחיות לצד האדם והם סבלניים לנוכחותו. בעונה הזו הצעירים של העדר מחזרים אחר היעלות הצעירות מחזה מלבב לכשעצמו.
לאחר כשעתיים בקרבתם של היעלים עשיתי עוד כמה צעדים ופקדתי את מפל המים היחיד שכרגע נגיש לציבור המבקרים.
בינתיים חום היום התעצם,היעלים הלכו לחפש להן צל לשבת בו ולהעלות גירה ובתקווה שהזכרים יפסיקו להטרידן,ואני: חזרתי לכסופה ועשינו את דרכינו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – שמורת הטבע עין גדי.
הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום נמצא כעשרים קילומטרים צפונית לאילת וממערב לכביש 12. הקניון הוא חלק מנחל שני שמקורו בבקעת הירח משם חותר הנחל במסע בן 13 קילומטרים שבסופו נשפך לנחל רחם. נחל שני הוא נחל אכזב והוא אחד הנחלים הארוכים במסיב הרי אילת.
הקניון האדום,כאמור חלק מנחל שני,הוא תוצאה של בליית מים את המסלעה שבו עובר הנחל. חתירת הקניון מתחילה לאחר היווצרות השבר הסורי אפריקאי שיצר הפרשי גובה בין הרי אילת לבקע עצמו. הפרשי הגבהים יחד עם תקופות גשומות מתקופתנו אנו גרמו לחתירת ערוצו של נחל שני וכחלק ממנו את חתירת המים במסלע האדום של הקניון.
אורכו של הקניון הוא 200 מטרים בלבד ועומקו המרבי הוא שלושים מטרים. חתירת הקניון עדיין פעילה ברם כמות המשקעים באגן ההיקוות של נחל שני נמוכה מאוד והתעמקות החתירה בקניון היא כמה מילימטרים בודדים ביותר בשנה גשומה,ולא כל שנה היא שנה גשומה.
באור ראשון של היום השני במסע סובב דרום ישראל הגעתי לקניון האדום. השעה המוקדמת ואור קרני השמש הראשונות האירו את הקניון וגונו האדמדם התחוור משהו. מלבדי,לא היה איש בקניון,בדרכי חזרה בערוץ נחל שני פגשתי ביעל זכר שירד להשביע את רעבונו בערוץ נחל שני. לאחר שבילינו שעה קלה ביחד נפרדנו כל אחד לדרכו,היעל הלך לחפש עוד מזון ואחר כך מקום בטוח ומוצל להעלות גירה ואני חזרתי לכסופה ולדרכנו.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – זריחה.
הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
קצת לפני שעוזבת אותנו השבת האחרונה בשנה העברית היוצאת,חזרתי ללוות את צאתה בקניון האדום.
לאחר הביקור בבוקר,הביקור הזה היה בסדר ההפוך,כלומר: התחלתי בשביל השחור,זה שעל פי הקניון,עשיתי מלוא אורכו ולבסוף ירדתי לקניון האדום בחלקו המזרחי היכן שהקניון מסתיים. משם טיפסתי בשלושת מפליו ויצאתי מהיכן שנחל שני מתחיל לחתור את הקניון.
יחד איתי הלכה השמש,הנמיכה את מיקומה במערב ואט אט נעלמה מעבר לאופק,שולחת את אחרוני קרניה הצהבהבים ומלווה את השבת האחרונה בשנה היהודית הבאה אל סופה.
עם רדת החשיכה נכנסתי לכסופה וחזרנו לבסיס האם באילת.
לגלרית התמונות – הקניון האדום,הרי אילת – שקיעה.
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
שמורת הטבע עברונה נמצאת בדרום הערבה כעשרים קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הצפוני,וכארבע קילומטרים צפונית לאילת,חלקה הדרומי. זו השמורה הגדולה בערבה. בתקופות שונות,בעיקר בתקופה הפרסית והרומית,היו בשמורה חוות חקלאיות שניזונו ממים שנאצרו אחר הגשם,ממעיינות מליחים ומבארות מים מתוקים שהיו באזור.
עם הקמת המדינה נעשה ניסיון ליישב את שמורת עברונה באזורים שהם היו יישובים בתקופות קודמות,הניסיון הזה לא צלח. לעומת זאת,משאבי המים של שמורת עברונה כן נוצלו לצרכיי חקלאות של ישובים שכנים עד שהתייבשו וכלו לעד.
בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת זממה ממשלת ישראל לבנות שדה תעופה,נוסף לנתב"ג,בעין עברונה. התוכנית רקמה עור וגידים ועברה כמה תהפוכות עד שמכרז לבניית שדה התעופה יצא לסקטור הפרטי ב 1995. למכרז לא ניגשה אף חברה והוטל על רשות שדות התעופה להקים את שדה התעופה כקבלנית ביצוע. גם הרעיון הזה כשל וב 2001 הוחלט סופית שלא להקים שדה תעופה בעין עברונה. לעת עתה השמור ניצלה.
ב 2014 צינור נפט גולמי השייך לחברה המשלתית קצא"א (שבה שותפה ממשלת איראן שמחזיקה מחצית ממניות החברה,כן – גם כיום) נפרץ והציף חלקים מהשמורה בנפט גולמי. כתוצאה מהדליפה נסגרה השמורה ונגרם לה נזק רחב היקף.ממשלת ישראל החליטה לממן את ניקוי השמורה,ניקוי שבוצע,בין השאר,באמצעים ביולוגים שאכלו את זיהום הנפט ובהוצאת קרקע מזוהמת מהאתר והחלפתה בקרקע נקייה. באפריל 2015 נפתחה השמורה.
כיום מאכלסת השמורה מגוון ביולוגי ייחודי לה ולאזור הערבה ולאחר שניצלה מהקמת שדה תעופה בליבה ומזיהום הנפט נקווה שבזה תמו תלאותיה והמגוון הביולוגי שבה יפרח ויתפתח.
בבוקרו של היום השלישי במסע סובב דרום ישראל ראש השנה 2025,ממש עם הנץ החמה ביקרתי בשמורה למלוא אורכה ובדרכי נתקלתי בפרט יחיד של צבי הנגב כמו גם בדקלי הדום ההדורים שניהם,הצבי ודקלי הדום שניהם מהמגוון הביולוגי המיוחד של עברונה.
לאחר ביקור בשמורה סקרנותי התגברה וסרתי לברר מה זה השביל שמתחיל לא רחוק משער הכניסה לבאר אורה ונמצא על דרך הגישה לשמורת הטבע נימרה ולאתר ההטמנה הסמוך לה.
סרתי למקום ולאכזבתי גליתי שמדובר בדרך 4X4 שמובילה לנחל עתק שבהרי אילת.ביליתי שעה קלה באזור ומשסבאה סקרנותי חזרתי לבסיס האם שבאילת.
לגלרית התמונות שמור הטבע עברונה,הערבה הדרומית – זריחה.
לגלרית התמונות שביל 4X4 ליד הכניסה לבאר אורה – נחל עתק
שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
קרני השמש מבצבצות מעל הרי אילת,השמש:בדרכה לשקוע ביום שני האחרון לשנה העברית הזו. בשעת השקיעה הגעתי,בשנית,לדקלי הדום שבשמורת הטבע עברונה. דקל הדום הוא דקל מיוחד במינו:מקורו באפריקה והוא לא נותן כל פרי,בנוסף:בניגוד לדקלי התמר,דקלי הדום יכולים להוציא מאותם השורשים שני גזעים או יותר. על מנת להתרבות,כמו דקל התמר,דקל הדום זקוק לדקלים זכרים שירבו את הדקלים הנקביים. בעברונה: הדקלים הזכרים נמצאים מעט צפונה למקבץ דקלי הדום הנקביים,שמכילים כמות גדולה יותר של דקלים. זוהי תפוצתו הצפונית ביותר של דקל הדום והוא ערך טבע ייחודי לשמורת עברונה ומוגן על פי חוק.
אף כי השמש שולחת את קרניה אל עבר הרי אדום אלה האחרונים מתחבאים אחרי מסך אובך שפוקד את האזור כולו במסגרת השקע הסתווי הממשמש ובא הלא הוא שקע ים סוף,שיביא עמו חמסין עם טמפרטורות גבוהות ויובש רב.
בלי לשם לב החשיכה יורדת וכבר קשה להבחין בין מקבץ דקלי הדום הנקביים,להרי אדום הרחוקים,רק אורות מכביש 90 מסגירים את הכיוון אליו יש לנוע.
לגלרית התמונות שמורת הטבע עברונה,הערבה הדרומית – שקיעה.
היום הרביעי – נמל אילת.
ליום הרביעי בסובב דרום ישראל ראש השנה 2025 לא היו לי תוכניות. סקרנותי גברה עלי והחלטתי לקחת קו אוטובוס פנימי שמגיע,בסופו של דבר,לנמל אילת וכך היה.
נמל אילת פוטנציאלית הוא הנמל החשוב ביותר של מדינת ישראל,וזאת בשל קירבתו למזרח הרחוק בכלל ולסין בפרט. פוטנציאלית,כבר אמרנו? במציאות ספינות הסוחר מתחלקות.ממש בגדול ובכלליות רבה,לשלושה גדלים. הגודל הוא פונקציה של אורך הספינה,רוחבה ובעיקר השוקע שלה.
עיקר הסחורה בין המזרח הרחוק לאירופה ארה"ב,וגם לישראל,משונע באמצעות קונטיינרים. אניות הקונטיינרים מסווגות לשלושה גדלים שמידותיהם תואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה טרם השדרוג שעברה ב 2016.
לעיננו של נמל אילת: אוניות הקונטיינר מסווגות,כאמור,לפי אורך ורוחב בתואמים את תאי הציפה בתעלת פנמה אבל,ישנו נתון נוסף שלגבי תעלת פנמה הוא זניח אבל לגבי תעלת סואץ בכלל ונמלי ים בפרט הוא רב משמעות והוא:עומק השוקע של האנייה.
אניות מכולה קטנות יגיעו לשוקע של עד 12 מטרים,בינוניות יגיעו לשוקע של 13.3 מטרים והגדולות,שמכילות 12,000 קונטניירים או יותר,לשוקע של 15.2 מטרים.
יוצא איפה:על מנת לשדרג את נמל אילת לאחד מנמלי העולם הגדולים שאותו יפקדו ספינות קונטיינר בינוניות וגדולות ויעדיפו אותו על פני שייט בתעלת סואץ,צריך להרחיב ולהעמיק את הנמל. הרחבת נמל אילת בלתי אפשרית שכן מצפון לו שוכן בסיס חיל הים זירת ים סוף ומדרום לו הגבול עם מצריים. להעמיק את נמל,בלתי אפשרי כי כבר עכשיו הוא גובל בשמורת טבע ייחודית וכבר עכשיו הוא גורם לה לנזקים קשים מנשוא.
בלית ברירה נמל אילת נשאר הנמל העיקרי שדרכו מיובאות מכוניות מהמזרח הרחוק,ובעיקר מסין,לישראל.
בצל מלחמת חרבות ברזל הפעילות בנמל אילת דלה ביותר והיום,למשל,הוא היה ריק מאדם,לא עגנה בו אף ספינה וגם מכוניות מסין יש מעט ורובן עוטות סימני זמן ניכרים.
מנחם.