מהאחוזה,חזרתי לאודנסה,כשלושים דקות נסיעה. לאחר שהתגברתי על בעיית החניה בעיר,סרתי למוזאון של הנס כריטיאן אנדרסן.
המוזאון בנוי משתי קומות כשבכל קומה הולכים כנגד כיוון השעון. מתחילים בהולדתו של אנדרסן וחייו באודנסה,כנער,ממשיכים למעבר שלו לקופנהגן,והעיסוק שלו בתאטרון ובכתיבה. מלווים את חייו האישיים והספרותיים ומסיימים במותו ובמורשת הספרותית שהשאיר אחריו,לעם הדני בכלל ולעולם בפרט.
במוזיאון לא מאפשרים לצלם,אבל הינה כמה תובנות שיצאתי איתן מהמוזאון והקשורות באוטוביוגרפיה של אנדרסן.
אביו של אנדרסן היה מקריא לו סיפורים מספרות בת זמנו ומהתנ"ך,ועל ידי כך עורר את דמיונו של אנדרסן ובגיל צעיר מאוד נטע בו את הרצון לכתוב ולהפוך את הכתיבה,על גווניה השונים,למלאכת עיסוקו.
בתחילה נשלח אנדרסן לבית ספר ציבורי שהיה מיועד לעניי העיר אודנסה. בבית הספר,אנדרסן,בעיקר עסק בלחלום ולפנטז. כדי כך שעצבן את אחת המורות שלו וזו,האחרונה,הפליאה בו מכותיה. אביו של אנדרסן לא אהב את זה והוא העביר את בנו לבית הספר היהודי באודנסה שם למד אנדרסן לקרוא ולכתוב. מעט לפני מותו של אביו,ובעקבותיו המעבר של אנדרסן לקופנהגן,בית הספר היהודי נסגר ואנדרסן הפך לדר בית חולמני ומפנטז.
לאחר מות אביו אנדרסן פנה לעבודות כנער על מנת לעזור לאמו להביא פת לחם הביתה,ברם:כשלא עבד,או חלם,היה מופיע על בימות תאטרון בעיר,לרוב לא בשכר. כאשר ביקש לעבור לקופנהגן ולהצטרף לתאטרון המלכותי,ציידו אותו חבריו במכתבי המלצה בהם שיבחו את יכולת המשחק שלו.
כשעבר אנדרסן לקופנהגן הוא היה בן 14. כשהגיע לעיר,וחשב לשם פעמיו לתאטרון המלכותי ולנסות להתקבל אליו,הוא נתקל בפוגרום שעשו ביהודי קופנהגן ובו החנויות שלהם נבזזו והעיר כולה נראתה כמו אחרי אסון. אנדרסן נאלץ לשכור חדר מעופש ולשהות בו עד שהפוגרום יחלוף והוא יוכל לצאת לרחוב,בבטחה.
אנדרסן היה אדם חובב חידושים. ב- 1820 פותחה,בצרפת כמדוני,מצלמה סטראוסקופית. זו מצלמה שמצלמת,בעת ובעונה אחת,שתי תמונות שמפותחות האחת ליד השנייה,ומצולמות משתי זוויות שונות. לאחר הפיתוח מסתכלים על התמונה באמצעות משקפיים סטראוסקופיות והתמונה שנראית דרכם היא בתלת מימד. אנדרסן נהג להציע עצמו כמודל צילום ובמוזיאון ישנן מספר רפרודוקציות של תמונות שבהם מדגמן אנדרסן ובעזרת משקף מיוחד הוא נראה בהן בתלת מימד.
אנדרסן היה אדם מאוד סבלני וגם,קצת,חולמני וככזה הציע את עצמו כמודל לצירי פורטרטים,שגם כמה מהם,חלקם מקוריים וחלקם רפרודוקציות של יצירות שאבדו,מוצגות במוזיאון.
בתחילת ימיו בקופנהגן,אך גם בהמשך הקריירה הספרותית שלו,אנדרסן כתב בעיקר שירה. הכתיבה של יומני מסע,ביוגרפיה אישית ואגדות באה מאוחר יותר וביתר שאת,אחרי שסיים את חוק לימודיו באוניברסיטת קופנהגן.
אנדרסן תמיד נשא עמו גיליונות נייר ומספרים,וכל אימת שהתאפשר לו הוא היה חותך במספרים את הניירות ומיצר דמויות מנייר. בדמויות שייצר היה משתמש,לא פעם,כתאטרון בובות,ובשלבים מאוחרים יותר של חייו הדמויות שיצר היו קשורות בסיפורי האגדות שכתב.
בנוסף לדמויות אנדרסן חתך בנייר גם צורות גיאומטריות וגם עבודות אבסטרקטיות שחלקן היו דמיוניות לחלוטין וחלקן היו סצנות מסיפורים ואגדות שכתב,או שהתעתד לכתוב. אף לא אחת מחיתוכי הנייר של אנדרסן שרד במקורו אבל היו להם תיעוד רב והמוזאון ביצע רפרודוקציות של הבולטות ביצירות חיתוך הנייר של אנדרסן והן מוצגו בו.
כאמור,במוזאון לא מאפשרים לצלם אבל בלי תמונה של אנדרסן – אי אפשר. אז הנה,אחת.
מנחם.
