אחת לתקופה אני יוצא למסע צילום ברחבי הארץ בעקבותה השראתה של גייל רובין,שנרצחה על ידי מחבלים בארוע הטרור הידוע בשם אוטובוס הדמים.אין לדעת להיכן היתה מולכת הקרירה של רובין ברם אהבתה לטבע ולנוף של הארץ משמשים לי כהשראה שלתוכה אני יוצק תוכן מהאני שלי.
בערב ראש השנה תשפ"ב יצאתי למסע הצילום כשבמוקד:מאסיב הרי אילת,וסיפור הדרך מובא כאן,בהמשך.
מאסיב אילת.
מאסיב אילת מתחיל בשוליה הדרומיים של העיר אילת ומסתיים,בצפון,בבקעת תימנע. במזרח תחום במפרץ אילת ובעמק הירדן ובמערב בים התיכון. חלק ממאסיב אילת נמצא בתחום מצרים דרומית לכביש עשר.
מאסיב אילת הוא תולדה של שלושה תהליכים גאולוגים שהתרחשו בשלוש תקופות גאולוגיות שונות. התהליך העתיק ביותר הוא הווצרות השילד הערבו-נובי,מאוחר יותר,כשאזור המסיב היה מכוסה ים,הוא צבר סלעי משקע ימי ובסופו,ומה שמכתיב לו את תצורתו דהיום,היווצרות השבר הסורי אפריקאי הידוע כבקע ים המלח. בקע ים המלח הוא שבר פעיל ומשכך גם מאסיב אילת נחשב כאזור גאולוגי פעיל.
מאסיב אילת,בכלל,ובאזור העיר אילת שבו מתמקד המסע הזה,מיושב בדלילות רבה וחלקים ממנו אינם נגישים אלא לרכבי שטח או סגורים כשטחי אש של צה"ל. לטוב ולרע העובדות האלה משמרות את החי הצומח והדומם למעט התערבות אדם,כמו למשל שדה התעופה עובדה ומחנה שיזפון. גם הדרכים הסלולות במאסיב דלילות מאוד וכל הכבישים מנצלים תוואי שטח של עמקים טבעיים וסלילתם היתה כרוכה בנזק מועט,יחסית,לתכסית השטח.
מסע הצילום הזה היה בן יומיים בערב ראש השנה וביום החג הראשון של החג וכלל,כסדרם:את הר יואש,נחל גשרון עליון ואת מרכז הצפרות באילת. ביום השני כלל הסיור את עמודי עמרם ואת ההר הדרומי ביותר של ישראל:הר צפחות.
הר יואש:
גובהו של הר יואש הוא 701 מטרים מעל לפני הים,והוא נמצא כ 15 דקות נסיעה מאילת דרומית מערבית לעיר. למרות קירבתו לגבול עם מצרים הר יואש לא נתפס על ידי צה"ל במסגרת הפסגות שמשמשות לניטור הגבול עם מצרים.
לאחר קום המדינה הר יואש היה מוצב ירדני שבשל מיקומו חלש על ציר ההגעה למפרץ אילת ממערב לעיר. בין השישי לעשירי במרס 1949 ערך צה"ל את מבצע עובדה,מבצע לשחרור אילת ואזור הרי אילת. מיקומו של מוצב הר יואש והקושי הטופוגרפי הכרוך בכיבושו,הושאר המוצב הירדני במקומו ועד מהרה מצאו עצמם חילי הלגיון,ששהו במוצב,מוקפים מכל עבר ומנותקים מהממלכה האשמית – מה שהביא לכניעתם. המוצב ננטש על ידם והחילים הועברו לארצם ללא פגע.
הר יואש עמד בשיממנו שנים רבות עד להסכם השלום עם מצרים או אז הוקם בו מרכז חישה של צה"ל,מתחם מגודר ולא מאוייש בפסגת ההר,ובמקומו של המוצב הירדני הוקמו עמדות תצפית שמהן ניתן לראות נוף מארבע ארצות: ישראל,ירדן ערב הסעודית ומצרים.
להר יואש,התחנה הראשונה במסע הזה,הגעתי זמן מה לפני הזריחה. פיזרתי על ההר שתי עמדות צילום,האחת פונה לכיוון מצרים והגבול המשותף עם ישראל,והשנייה לכיוון מזרח אל עבר אילת,ירדן וערב הסעודית.
לפנות בוקר מאסיב אילת מתאפיין בטמפרטורות נמוכות,כן,גם בקיץ. בנוסף לטמפרטורה הנמוכה פסגת ההר היתה מוכת רוח חזקה שחידדה את הקור והערימה קשיים,מאתגרים יש לומר,להעמדת המצלמות בעמדות הצילום.עם עליית השחר התחלתי לצלם בעמדות הצילום שבתורן נויידו לזויות צילום בפסגת ההר בהתאם להתקדמות השחר. עם סיום הזריחה השבתי את ליבי בכוס קפה מהביל,ועברתי לתחנה הבאה במסע:נחל גשרון עליון הסמוך.
והתמונות,מהר יואש,הן כאן לפניכם:
פס הקול פרויקט גייל רובין – מאסיב אילת.
ב 1984 יסדה מריומה את בית השנטי. מדובר בבית,המופעל על ידי עמותת בית השנתי,שנועד לתת מחסה לנוער במצוקה הנתון בסכנת הדרדרות לפשע סמים וזנות. בית השנטי נוקט בשיטת חינוך יחודית פרי מוחה של המיסדת מריומה והוא פתוח לכל מי שנזקק כל ימות השנה 24 שעות ביממה ללא המתנה וללא צורך בהפנייה משום גורם טיפולי. עמותת בית השנטי מפעילה שני בתי מחסה בתל אביב ובית השטנטי במדבר שנמצא צפונית למצפה רמון ובקרוב בית נוסף בירושלים.
בית הספר למוזיקה מיוזיק סקול מהווה בית חינוך לאמנים שמעונינים ללמוד נגינה,הלחנה,פיתוח קול עריכה והפקה של מוזיקה. בעבר נהג בית הספר להפיק אלבום כפרויקט סיום של התלמידים ובו מיצירותיהם. התלמידים כתבו,עיבדו הפיקו ניגנו והקליטו את היצירות ובית הספר סיפק,ועדין מספק,את אולפן ההקלטה. הקטעים שהופיעו באלבום השנתי היו פרויקט הגמר של התלמידים במוסד. כל הקלטות פרויקטי הגמר של המוסד הועלו לאתר המוזיקה המקוון בנדקמפ לשימוש הציבור בחינם.
במסגרת פרויקט הגמר של בוגרי מיוזיק סקול ב 2007 נפגשו הפרויקטורים עם נערים מבית השנטי. הנערים והנערות מבית השנטי סיפרו ליוצרים את סיפור חייהם ומסרו להם שירים פרי עטם. הפרויקטורים חזרו לבית הספר הלחינו מנגינות לשירים של נערי בית השנטי,ניגנו,הקליטו והפיקו את השירים שהפכו לאלבום בשם:”רכבת ללונה פארק". האלבום הועלה לאתר הבנדקמפ ובזמנו אף שוחרר לרדיו וכמה משריו זכו להשמעה ברדיו הציבורי.
סיפור חייהם של כותבי השירה מבית השנטי בא לידי בטוי במילות השירים שכתבו,והלחנים שהלחינו בוגרי בית הספר מעצימים את חווית החיים של כותבי השירים שהם,חוסי בית השנטי,באים משוליה של החברה הישראלית.
המילים המתארות חיים בשולי החברה הישראלית למראות האפים של מסיב אילת מיצרים ניגוד שיכול להתקיים רק בישראל והניגוד הזה,הנוף המרהיב יחד עם שירי המחאה והמילים הקשות והביקרתיות של אלה שבאו משולי החברה היוו,עבורי,כערך שצריך לשמר ולהביע בפרויקט שחוסה תחת דמותה,הנשכחת משהו,של הצלמת גייל רובין. בסרטני הוידאו,הר יואש והר צפחות,שילבתי בפס הקול שלושה שירים מרכבת ללונה פארק.
נחל גשרון עליון.
נחל גישרון הוא ערוץ נחל אכזב בחלקו הדרום מערבי של מאסיב אילת. לנחל אגן ניקוז זעיר במתחיל בראס א-נאכב מעט צפונית למעבר הגבול נטפים שבין ישראל למצרים. משם,זורם ערוץ הנחל במגמה דרום מזרחית ובאזור הר יואש חוצה את הגבול לשטח מצרים ונשפח לואדי טאבה שבתורו נשפך למפרץ אילת באזור טאבה שבמצרים.
בנחל גשרון ישנם מספר מסלולי הליכה שמשלבים סיור בנחל עצמו ובואדיות שקרובים אליו ובאמצעותם ניתן להגיע עד לעיר אילת,המסלול הארוך,לכביש 12 במסלול הבינוני וחזרה להר יואש במסלול הקצר,והמעגלי,שגם נקרא מסלול גשרון עליון.
במסגרת הסכם השלום עם המצרים היה צורך לסלול דרך ולהקים גדר בחלק שעובר בנחל גשרון. גדר המערכת וכביש גדר המערכת,שבשימוש צבא מצרים,הוקם על ידי צה"ל בשילוב עם גורמי שמירת הטבע והנוף,ואף כי גדר המערכת,וכביש הפטרול שסמוך לה,מצלקים את נופו של נחל גשרון הפגיעה היא מזערית ומהלכו של הנחל נשמר ושומר. כמו הרבה מקומות במסיב אילת,מאחר והגישה למורד הנחל באזור הגבול סגורה לבני אדם,גם בגלל עניין הבטיחות ובעיקר בשל תנאי השטח,הטבע באזור התאושש ומשהוכרז כשמורת טבע,במסגרת שמורת הטבע מאסיב אילת,החי צומח והדומם באזור לא מושפעים ממגע יד אדם.
ערוצו של גשרון עליון מתאפיין בתצורות גאולוגיות שנוצרו מסחף. רובן מסחף שמוקו במי השטפונות שעוברים,מידי חורף,בערוץ הנחל וחלקם האחר,תוצאה של אירוזיה של הרוח שביחד מעצבים בואדי תצורות שעם קצת דימיון ניתן למצוא בהן דמויות שונות של בעלי חיים ועד לתצורות המזכירות,כיד הדימיון,את פטרה שבממלכה האשמית.
בחלקו הדרומי ביותר של מסלול גשרון עליון ישנה תצפית אל עבר אילת,ערב הסעודית ומצרים כשחלקה הדרומי מלווה בגדר הגבול בין ישראל למצרים. בתצפית זו נמצא את אחת ממאפיני הנוף רבי ההוד של מאסיב אילת ובהגיעי למקום הקדשתי זמן רב,יחסית,לשהייה במקום כדי להזין את העין באחד ממראי הנוף האפיים ביותר שניתן למצוא בכלל ובמאסיב אילת,בפרט.
התמונות מערוץ גשרון עליון,הן כאן לפניכם:
פארק הצפרות אילת.
עם תחילת הסתיו,באירופה,ציפרים מתחילות לנדוד,מאירופה לאפריקה,על מנת לעשות את החורף באפריקה. בדרכן לאפריקה עוברות הציפרים מעל ארץ ישראל,בכלל,ומעל לבקע הסורי אפרקאי בפרט.
המלחות שבצפון מפרץ אילת שימשו את הציפרים הנודדות כמקום להצטיידות במזון ומנוחה לקראת חלקו הסופי של המסע לאפריקה:מאילת לקרן אפריקה.
שימוש של האדם במלחות,להפקת מלח למאכל ובתי המלון באילת גרמו להתמעטות המלחות והיה חשש שהמלחות יעלמו ונדידת הציפורים תינזק בנזק שלא ניתן יהיה לתקנו.
באזור המלחות הפעילה אילת אתר לסילוק והטמנה של אשפה. עיריית אילת חברה לגורמי שימור הסביבה פינתה את אתר הפסולת,וניקתה את המקום,ובשילוב עם גורמי שמירת הטבע הוצפו שטחי המזבלה במי מפרץ אילת והאיזון האקולוגי הושב לאזור לשימושן של הציפרים הנודדות. שטח המזבלה הוכשר כאתר טיבוע וצפייה בנדידת הצפרים והועמד לרשות הציבור בגישה חופשית ובחינם. באתר מתקיימת פעילות צפרות כמו גם מרכז הטבעה ארצי למעקב אחרי נדידת הציפרים.
בטרם שמתי פעמי לקבל את ערבה האחרון של תשפ"א ויומה הראשון של תשפ"ב בחניון הלילה של חי בר יטבתה נכנסתי לפארק הצפרות. בשל שעת היום,צהריים אחרונות,ומאחר ועונת הנדידה עדיין בחיתוליה ציפרים שנדדו מאירופה לאפריקה לא היו בפארק אך כמה פלמינגו,שמצאו את ביתן במלחות אילת,הפליאו תצוגתן בפני.
והתמונות,הן כאן לפניכם:
עמודי עמרם.
נחל עמרם זורם מעמודי עמרם מזרחה אל עבר הערבה. אזור תחילת הנחל עשוי אבן נובית וצבעונית בגוני הורוד. חריצים שנוצרו כתוצאה מאירוזיה באבן החול שימשו את מי הגשמים לעצב את עמודי עמרם.
שמו של הנחל,עמרם היה אביו של אברהם אבינו,הוא שיבוש בעברית של שמו הערבי של הנחל:נחל עמראני שפירושו:הנחל עם המבנים.
אבן החול הנובית היא תוצר של סלע היסוד שהוא,בתורו,חלק ממסיב אילת. סלע היסוד,ועימו גם אבן החול הנובית,מכיל מינראלים רבים ומכאן צבעיו השונים.
בתקופה הכלקוליתית שימש אזור ואדי עמרם לחציבת נחושת.סביב בורות כריית הנחושת של הכלקוליתים נוצרו דמויי מבנים ויחד עם עמודי עמרם הם מקור שמו הערבי של הנחל ובתורו השיבוש העברי של שם המקום,קרי:עמודי עמרם.
והתמונות,מעמודי עמרם,הן כאן לפניכם:
הר צפחות.
הר צפחות הוא ההר הדרומי ביותר בישראל. גובהו 278 מטרים מעל פני הים והוא נמצא בגבולה הדרומי של העיר אילת.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה לבריטניה,ששלטה אז בארץ ישראל,מחסור בחומרי גלם ליצור קרמיקה. הגיאולוג הבריטי ל.לויד ויליאמס נשלח לארץ על מנת לאתר מקור לחול שישמש כחומר גלם ליצירת קרמיקה.
ויליאמס זיהה את הר צפחות כהר שבנוי מסלע מסוג צפחה וחשב שימצא במקום חומר גלם לתעשיית הקרמיקה. כדי לעשות כן נסלל שביל מהדום ההר לפיסגתו,אותו שביל משמש היום להעפיל לראש ההר וגם,בחלקו,משמש לסופו הדרומי של שביל ישראל.
ויליאמס טעה פעמיים,בראשונה: הר צפחה איננו בנוי מסלעי צפחה אלא מסלעי גנייס הקרובים לצפחה אך צפחה הם לא. והטעות השנייה: באזור ההר ובהר עצמו לא נמצא חומר גלם ראוי לתעשיית הקרמיקה.
אנחנו,הישראלים והאנושות בכלל,הרווחנו,גם כן,פעמיים: ההר ניצל מלהפוך למכרה לחומר גלם לתעשיית הקרמיקה ובשנייה:הדרך שסללו פועליו של ויליאמס משמשת כמסלול להעפיל לפסגת ההר שמשקיף על ארבע מדינות:ישראל,ירדן,ערב הסעודית ומצרים.
את יומה הראשון של תשפ"ב סיימתי על פסגת הר צפחה על הנוף האפי הנשקף מפסגתו. מהר ציפחה שבתי לחניון הלילה בחי בי יטבתה ולמחרת היום חזרתי לביתי. תם,אך לא נשלם,במסע לקבלת תשפ"ב במסגרת פרויקט גייל רובין.
התמונות,מהר צפחה,הן כאן לפניכם:
מנחם.