את היום הראשון,במסע הצילום הזה,סיימתי באתר הקמפינג שבשמורת הטבע חי-בר יוטבתה.
בדרום הערבה קיימות שלוש מלחות הגדולה שבהן זו מלחת יוטבתה. מי התהום במלחת יוטבתה גבוהים,יחסית,ובעבר נבע עין יוטבתה המקום שופע בצומח ערבתי. כבר מימי קדם התיישב האדם באזור יטבתה והישוב העתיק ביותר הוא מהתקופה הכלכוליתית.
ב – 1968 החליט אברהם יפה להפוך את מלחת יוטבתה לשמורת טבע סגורה שבמסגרתה יושבו לטבע מיני חיים שנכחדו מהארץ כמו גם יהיו בה בעלי חיים הזקוקים להגנת האדם בטרם יכחדו. בתחילה גודרו כ 12 אלף דונם שיועדו לשמורת החי-בר ולתוכה הושמו גרעיני רבייה של מספר מינים שנכחדו מהארץ. בתחילת שנות ה – 80 של המאה הקודמת גודר שטח נוסף,ממערב לכביש 90 במלחת יוטבתה,על מנת להציל את צבי השיטין,תת מין בסכנת הכחדה מידית של הצב הארץ ישראלי. צבי השיטין ניצלו וגרעין רבייה שלהם,שאיננו נגיש למבקר החי-בר,עדין נמצא בשמורה ואחרים הושבו לטבע בהצלחה.
החי-בר מכיל מספר גרעיני רבייה שמחלקם הושבו פריטים לטבע,חלקם בהצלחה רבה וחלקם לא,להלן רשימת גרעיני הרבייה בחי-בר יטבתה ומצב החזרתם לטבע:
דישון.
הדישון המקראי הוא תת מין יחידני לנוף הארץ. הוא ממשפחת הפריים ותת מין ממשפחת הראמים. הדישון המקראי הוא סוג אנטילופה שהצליח להסתגל לחיים במדבר. בסוף המאה ה- 19 נכחד אחרון הדישונים המקראי כשהפרט המת האחרון הנמצא באזור ים המלח. בטבע החופשי של ישראל הדישון נכחד כליל אבל גם באפריקה,מרכז תפוצתו,נמצא הדישון המקראי בסכנת הכחדה מידית ובמרכז אפריקה נמצאים כ – 600 פרטים אחרונים בטבע. בתונוסיה ובניג’ר הוחזר לטבע גרעין רבייה של הדישון,בנתיים בהצלחה.
בשל בשרו הטעים,הדישון חיה כשרה,תנועתו האיטת,בולטותו בשטח בשל גון פרוותו הלבנה ואובדן שטחי מחייה בשל התערבות האדם הדישון הגיע לידי מצב שבו הוא בסכנת הכחדה מידית. בשל מצבו זו מוחזקים גרעיני רבייה,של הדישון,במספר גני חיות בעולם כשהגדול ביניהם נמצא בחי-בר ביטבתה.
גרעין הרבייה של הדישון שביוטבתה לא מיועד להשבה לטבע וכרגע אין כוונה כזו. מטרת גרעין הרבייה היא לשמר את הדישון ולשמש כגרעין השבה לטבע בעתיד אם יהיה בזה צורך ובכל מקרה לשמר את הדישון בסביבתו הטבעית ולמנוע הכחדה מלאה.
יעל נובי.
היעל הנובי הוא מין בקבוצת היעלים. היעל הנובי הסתגל לחיים במדבר בכלל ובמדבריות ארץ ישראל בפרט. עיקר תפוצתו של היעל הנובי הוא במזרח התיכון ובארץ בולטת נכחותו באזור ים המלח,מצפה רמון ובאזור מאסיב אילת.
בשל פגיעה בסביבת המחייה של היעל הנובי,התערבות האדם וציד נמצא היעל הנובי במצב פגיע שזה השלב הראשון משלושת שלבי של סכנת הכחדה.
אחד מגורמי מצב הפגיעות של היעל הנובי נעוץ בעובדה שגרעיני הרבייה הקיימים בטבע בארץ מרוחקים זה מזה ולא מתקיימת בניהם חליפה של מידע גנטי,שכן הם מתרבים בינם לבין עצמם,המחסור שהעברת מידע גנטי גרעיני הרבייה בארץ,יחד עם שאר הגורמים,גורמים לחשש שגרעיני הרבייה ילכו ויתמעטו כדי סכנת הכחדה מידית. כ"פוליסת ביטוח" לשימור המגוון הגנטי של היעל הנובי הוקם גרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה שתפקידו לאזן,ככל הניתן,את המגוון הגנטי של המין וכבכך לסייע להתמעוטו.
יען.
היען הוא העוף,הלא מעופף,הגדול בתבל. גובהו כ – 2.5 מטרים ומשקלו כ – 160 ק"ג. למרות מימדי גופה האלה היען הוא העוף,וההולך על שניים בכלל,המהיר בעולם ובקלות יגיע לריצה במהירות של 65 קמ"ש.
היען חי בערבות ומדבריות בעיקר אלה של אפריקה,והסיבה העקרית להכחדתו הוא ציד,לבשר,ואיסוף הביצים,בטרם הבשילו,למאכל אדם.
עד לאחרונה סברו שבעולם נשאר רק תת מין אחד של היען,היען המצוי,ברם בתחילת שנות האלפיים תת המין של היען הסומלי,יען שחי באזור סומליה באפריקה ומימדי גופו קטנים מאלה של היען המצוי,הוגדר כתת מין עצמאי ומשכך בעולם ישנן שני תתי מין של היען,היען המצוי והיען הסומלי.
עד ראשית המאה ה – 20 חי בארץ תת מין של היען שנקרא יען הנגב. תפוצתו של יען הנגב מוכרת באזור הנגב ומדבר יהודה אבל ממצאים ארכיאולוגים מצביאים על כך שתת המין הזה הצפין לאזורים פחות מדבריים כשהממצא הצפוני ביותר של שריד יען הנגב נמצא בהרצליה.יען הנגב נכחד ללא שוב.
ב – 1973 הובאו מאוגנדה 18 אפרוחים של היען המצוי. האפרוחים הובאו לחי-בר יוטבתה והם שימשו ומשמשים כגרעין הרבייה של היען בארץ.
אין כוונה להשיב את היען המצוי מגרעין הרבייה שבחי-בר לטבע. יש לכך סיבות מסיבות שונות – אך ישנה סיבה אחת שבה אנחנו אזרחי ישראל אשמים:כדי להשיב לטבע את היען המצוי נדרש מהטבע לאזן עצמו באמצעות חיות טרף שיהנו מבשרו של היען וישמרו על האיזון הביולוגי הנדרש ברם,אנחנו אזרחי ישראל השמדנו את אחרון הנמרים ממדבר יהודה והטורף היחידי שיכול היה לשמר את האיזון הביולוגי הנדרש לחיי היען בטבע הארץ ישראלי הוכחד. לכן גרעין הרבייה שבחי-בר ישאר בשמורה לצרכי שימור ולטבע לא יושב,אותו טבע שממנו הוכחד,תחת שרביטה של מדינת ישראל,יען הנגב ונמר הנגב.
ומילה מיוחדת למבקרי החי-בר יטבתה: היען היא עוף סקרן ותתחוב את ראשה לכל חלון מכונית שיפתח. לצערי חלק ממבקרי האתר ולמרות שנאמר ונכתב מפורשות שלא להאכיל את בעלי החיים,בככל והיען בפרט,כן מציעים מזון אדם ליענים וכל מי שביקר איתי אור לבוקרה של שבת שבאה אחרי יום העצמאות בכניסה לשביל הביקור באתר,זכה ליחס די אלים מיען שציפה לתופינים מעשה ידי אדם והניח למכוניות לנוע רק אחרי שנאלצו לברוח מפניו ב"חריקת צמיגים". אל תאכילו את חיות הבר לא משנה אם הן בטבע חופשיות או בגרעיני רבייה – הן עושות זאת בעצמן וככל הנראה:בהצלחה!
ערוד.
הערוד הוא תת מין של הסוס שנקרא: חמור. הערוד הוא חמור הבר של אפריקה והיה שכיח במדבריות ישראל,מהן נכחד כליל. באפריקה הערוד נצוד למטרות של בשר וכדי שישמש כחיית מסע. במקביל ציד ולשימוש שלא בדרך הטבע הופגש הערוד עם חמור הבית המבויית ואוכלוסיתו הידרדרה. הערוד נעלם מרובה הגדול של אפריקה ורק במצרים ואתיופיה ישנו מספר מועט של פריטים שעדיין חיים בטבע.
הערוד הארץ ישראלי,זהה למין האפריקאי,עבר את אותה מסכת של פעילות אדם כלפיו והוכחד עוד בתקופות קדומות כאשר המידע על ערודים בטבע הארץ ישראלי מגיע אלי מהתלמוד ומאחר ואין תיעוד מאוחר לזה ככל הנראה,כבר בסמוך לאחרי תקופת התלמוד נכחד הערוד מנוף הארץ.
בעולם קימים כ- 500 פריטים של ערוד מהם כ – 370 חיים בטבע במצרים וסודן ושאר 130 הפריטים בגרעיני רבייה שאחד מהם נמצא בחי-בר יוטבתה. אין כוונה להחזיר את הערוד לטבע בארץ וגרעין הרבייה נועד לשמר את המין הזה למען לא יכחד כליל וסכנת ההכחדה של הערוד מהטבע,ללא גרעיני הרבייה,היא מידית.
פרא.
אם הערוד הוא חמור הבר של אפריקה,הפרא הוא חמור הבר של אסיה. ככל הנראה,חמור הבית המבויית בויית על ידי האדם מהפרא. הפרא חיי בסביבות מדבר שבו עשב בסביבות מקווי מים. בטבע היו ידועים שישה תת מין של הפרא שנבדלו זה מזה באזורי המחייה שלהם שבמרחבי יבשת אסיה. שניים מתת המין של הפרא נכחדו: הפרא האנטולי והפרא הסורי.
הפרא חי בעדרים כאשר בעדר יהיו נקבות עם צאציאן ונקבות ללא צאצאים ועדר אחר יהיה מורכב מזכרים בלבד. בתקופת הייחום מגיעים הזכרים לעדרי הנקבות ומזתווגים למען דור העתיד.
בטבע של יבשת אסיה ישנם כמה עשרות אלפי פריטים של הפרא ומצב השימור שלו מוגדר קרוב לסיכון.
תת המין פרא סורי חי במרחבי ארץ ישראל וסוריה. ב – 1927 אחרון הפריטים נפטר ותת המין של הפרא הסורי נכחד מן העולם לעד.
ב – 1968 סחרה מדינת ישראל עם אירן בסחר חליפין: נמסרו לאירנים 20 צבאים ארץ ישראלים ובתמורתם התקבלו 11 פריטים של פרא מתת המין של הפרא הפרסי והפרא הטורקמני. 11 הפראים הובאו לחי-בר יותבטה,שהוקם אך זה לא מכבר באותה השנה,והפכו לגרעין רבייה עבור הפרא בישראל.
גרעין הרבייה בחי בר התרבה והגדיל את המגוון הביולוגי שלו. ב – 1982 הוחל תהליך של השבת הפרא לטבע. 14 זוגות פרא,מגרעין הרבייה בחי-בר יוטבתה,שוחררו לטבע באזור בן 3400 דונם באזור עין סהרונים שבמכתש רמון. השבה זו לטבע נחשבת להצלחה ונכון ל 2016 מונה אוכלוסית הפרא כ – 300 פרטים שמתפרשים על פני מכתש רמון,הר הנגב ועד לפארן שבערבה. למרות שהפרא ששוחרר לטבע גדול מהפרא הסורי,שהוכחד לבלי שוב,מעטים הם אויביו הטבעיים. ככל הנראה האיזון הביולוגי נשמר,עד כה,בשל ינוקות פרא שניצודות על ידי זאבים שנמצאים בטבע באזורי המחייה של הפרא.
צבי הנגב.
צבי הנגב הוא תת מין של הצבי שחי באפריקה ובנגב. עד 2009 היה פיקוח רופף על ציד של צבי הנגב ואוכלסיתו בנגב הלכה והתמעטה. ב 2009 נספרו 652 פריטים בלבד והמין הוכרז כמין פגיע קרי בשלב הראשון של שלב ההכחדה מהטבע. החל משנה זו עשו הרשויות אכיפה קשה בכל הנוגע לציד של צבי הנגב אכיפה שהוכחה כיעילה. מידי שנה רשות הטבע והגנים עורכים ספירה לצביי הנגב וב – 2018 נמצא שאוכלוסיית צבי הנגב בכפילה את עצמה לכדי 1242 פריטים ותהליך זה,של הגדלת האוכלוסיה באופן טבעי וללא מעורבות אדם,נמשכת גם כיום.
אוכלוסית צבי הנגב יציבה וניכרת בה שונות גנטית משמעותית מה שמצביע על האחזות של הצבי במרחבי המחייה שלו,שבנגב,ועל אוכלוסיה יציבה שללא התערבות אדם,בציד כאמור,תישאר איתנו ואף תגדל.
כדי לשמר בנק של מגוון גנטי של צבי הנגב הוכנס לחי-בר ביטבתה גרעין רבייה שנשאר בשמורה,וכרגע,וככל הנראה גם בעתיד,אין צורך לשחרר לטבע את גרעין הרבייה שכן הצבי הארץ ישראלי לא זקוק לעזרה זו.
צבי הנגב חי בסמביוזה יחודית עם עץ השיטה. הצבי משתמש בשיטה לחסות תחתיה מחומו של יום. עלי השיטה הם המאכל החביב ביותר על צבי הנגב וקיבתו מותאמת במיוחד לעכל את העלים של השיטה אך לא את זרעי השיטה. זרעי השיטה נפלטים מקיבתו של הצבי בצורת גללים ובכך מפיץ הצבי את זרעיה של השיטה ועוזר לה להתפשט. כאן שחשיבותו של שימור המין הזה הוא לא רק לעצמו אלא גם לעץ השיטה,לסוגיה,שהכיחים בנגב. גם גרעין הרבייה של החי-בר ביוטבתה תורם את חלקו להפצת סוגי השיטים שנמצאות המלחת יוטבתה.
בניגוד ליעל הנובי,צבי הנגב נמנע ממגע עם בני אדם ואם לא יהיה שינוי משמעותי בציד,הבלתי חוקי,שלו אוכלוסיתו נמצאת במצב התאוששות מרשים בטבע שלנו.
ראם לבן.
הראם הלבן הוא סוג אנטילופה שאזור מחיתה היה במדבריות ערב ובנגב של ישראל. זוהי האנטילפה הקטנה בטבע ומאופיינת בשיעור קומה נמוך פרווה לבנה ורגליים כהות,כמו גם:זוג קרניים דקות ישרות וארוכות.
בראשית שנות ה – 70,של המאה הקודמת,נכחד הראם הלבן מהטבע באזורי מחייתו. תודות לגרעיני רבייה בגני חיות ובמקומות אחרים,כולל חי-בר יוטבתה,הושב הראם הלבן לטבע,תהליך ההשבה לטבע החל ב -1980 ועדיין נמשך.
ב – 1986 הפרטים שהושבו לטבע הוגדרו כבל חיים בסכנת הכחדה מידית,אך יחד עם ההתאקלמות בשטחי ההשבה רבייה טבעית והוספה של גרעיני רבייה משמורות טבע השפתר מצבו של המין וב – 2011 הפך למין הראשון בעולם שהוכחד בטבע,הושב מגרעיני רבייה משמורות טבע ושינה את מצב השימור מנכחד,לסכנת הכחדה מידית והיום המין נמצא במצב של פגיע,השלב הראשון משלבי הכחדה והפחות מסוכן. המין ממשיך להראות סימני התאוששות הן בטבע והן בגרעיני הרבייה.
עם הכרזתו,ב 2011,כמין שעבר מהכחדה למצב פגיע היו בטבע כ – 1000 פריטים ועוד כ – 7000 פריטים בגרעיני רבייה בחזקת האדם. תהליך ההשבה לטבע של הראם הלבן נמשך ובהצלחה אם כי,עדיין,נמצא במצב הישמרות פגיע ויש לקוות שמצבו ימשיך וישתפר,אם כי:בדומה לשאר האנטילופות שגרעיני הרבייה שלהם בהליך החזרה לטבע,כמו גם הפרא,הסכנה להמשך קיומו של הראם הלבן נובעת מהעדר טורפים טבעיים ומעורבות אדם בנוף שטחי מחייתו.
ראם סהרה.
ראם הסהרה הוא מין ראם ממשפחת הפרסנתיים. יחודו בכך שהוא הסתגל למחייה בערבות צחיחות וחמות של אפריקה ובמעט גם בנגב של ארץ ישראל.
ראם סהרה נכחד כליל מן הטבע בתחילת המאה ה – 20 בעיקר בשל ציד ושימוש של האדם בשטחי המחיה של ראם הסהרה. עד ל 1986 לא היה כל מידע על המצאות ראם סהרה בטבע. בשנה זו היו כמה שמועות על מפגש של תיירים ואנשי טבע עם ראם הסהרה באפריקה אולם שמועות אלה לא אומתו מעולם ונכון ל 2010 ראם סהרה נכחד כליל מהטבע.
בחי-בר יוטבתה נמצא עדר של ראמי סהרה. העדר מוחזק במקום לצורך שימור בלבד ואין כוונה להשיבו לטבע,מסיבות שונות,ובעיקר כי בשטחי ישראל טרם הבשילו התנאים,מבחינת מזון וטורפים,להשבה לטבע.
מספר עדרי ראם סהרה מוחזקים בתוניסיה,מרוקו,אלג’ירה וצ’אד כולם בוחזקים כגרעיני רבייה ברשות האדם תוך כוונה להשיבם לטבע ובמקביל לשמר מגוון ביולוגי שיאפשר לראם הסהרה,עם החזרתו לטבע,להמשיך להתבסס בו. גם גרעיני הרבייה האלה נמצאים בסטאטוס של פיתוח גדילה והעשרת המגוון הביולוגי ונכון ל 2021 אין תאריך יעד להשבתם לטבע והראמים ימשיכו להתקיים במסגרת גרעיני רבייה בפיקוח האדם בתקווה שזמנם לחזור לטבע,והתנאים הדרושים לזה – יבוא.
מנחם.
